____ אהובי, שעכשיו מותר לי לקרוא לו "בעלי"...
האיש שלי, העזר כנגדי, זה שהופך עולמות בשבילי.
האדם שכנגד כל הסיכויים הציע לי נישואין,
ומי שלא נמצא כאן היום – עד עכשיו לא מאמין...
 
זה היה באחת משיחות הנפש שלנו, הקבועות,
כשאמרתי לך שכבר אין לי כוח בפנים שטופות דמעות.
הצהרתי שאם עוד שנה-שנתיים לא תהיה כאן לידי
תדע שהעסק בו השקעת הוא שלך באופן בלעדי...
הבטת עליי ועצרת את שטף הדיבור שלי פתאום.
אמרת בשקט: "אני כאן. לא הולך לשום מקום..."
שאלת מה עוד אתה צריך לעשות או להגיד
כדי שאבין שאתה איתי. נשאר כאן לתמיד...
תמיד צחקנו שאם נשרוד יחד עשר שנים בעקביות
נתחתן באופן אוטומטי ונמסד את הזוגיות.
זאת הייתה בדיחה, שאיכשהו איתך התחילה להתממש...
אמרת: "במקום עשר שנים – בואי נתחתן בשש..."
הייתי בטוחה שאתה מתלוצץ. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
ולפני שהספקתי להודיע לחברות – כבר ארגנו לי מסיבת רווקות...
רצית אירוע קטן, בלי זיקוקים ובלי אקססוריז כבדים.
היה לנו ברור שהילדים יהיו אתנו מתחת לחופה צמודים...

והנה... הרגע המיוחל הגיע – התכנון הפך למציאות,
ואנחנו כאן – חתן וכלה – נותנים ל"ביחד" משמעות.
לפני שש שנים שושי, בת דודתך האהובה והיקרה
הכירה בינינו בשידוך מאד מוצלח שקלע למטרה...
יצרנו בינינו מערכת יחסים בוגרת ובשלה
עם שיחות נפש מעמיקות וגישה קשובה ומכילה.
למדתי להוקיר ולאהוב בך כל כך הרבה תכונות:
את החיוך המדבק שלך, את החוכמה והתובנות.
את האומץ שלך לטפס על הפסגות הכי מאתגרות וגבוהות,
ולהגשים חלומות בלי לוותר בעשר אצבעות...
למדתי לאהוב את היכולת שלך לחבק, לגונן ולתמוך,
לתת לי בכל מצב את התחושה שיש על מי לסמוך.
כי גם אם אתה לא אומר לי ישירות עד כמה אתה מעריך
אני יודעת שבלב אתה תמיד גאה בי ונמצא שם איתי כשצריך.
לכל מכר או אדם זר אתה נוהג לספר עליי שבחים,
ובכלל אתה מהווה עבורי מקור בלתי נדלה לכוח וחיוכים.
ביום המרגש הזה אני רוצה לאחל שנישאר אוהבים ויפים,
שנממש לעצמנו את כל הרצונות האישיים והמשותפים.